בנק לאומי לישראל בע"מ נ' פיכמן ואח'

החלטה

עניין לנו בויכוח על מעמדו של נושה מובטח, אשר תביעת החוב שהגיש נדחתה בידי הנאמן. בעניין זה, ובמלוא הכבוד הראוי לנימוקיו של הנאמן, הרי שיש להבחין הבחן-היטב בין מצב בו קיים פסק-דין סופי השולל את עצם החיוב לטובת הנושה המובטח, לבין מצב בו תביעת חוב של הנושה המובטח (שראוי היה כי תוגש ממילא בגין יתרת החוב הצפויה לאחר מימוש הנכס), נדחתה על-ידי הנאמן מפאת איחור בהגשתה.אין צורך להכביר מילים כי האמירה "בנפול החיוב, נופלת גם הבטוחה", נכונה אך ורק למצב הדברים הראשון. דחיית תביעת חוב מפאת הגשתה באיחור, לעומת זאת, אינה מאיינת בשום פנים ואופן את החוב עצמו, אלא אך מציבה מכשול בדרך למימושו. לעניין זה, הרי אף לפי הפסיקה המחוזית הנוקשה יותר שהיתה נהוגה בבית משפט זה בטרם פסק בית המשפט העליון דין מקל יותר בהלכת א.ר מלונות רותם, הרי משמעות האיחור הינה "הצבת רף קשיח" בפני הנושה, בדרכו לגבות את החוב. אולם, אף לפי פסיקה זו, מקום בו המכשול היה מוסר – למשל, מקום בו הליכי פשיטת הרגל היו מבוטלים בלא הפטר, עקב ניצול לרעה, יכול היה גם הנושה המאחר לשוב להליכי גביה. לשון אחר; לא דחיית תביעת החוב עקב האיחור בהגשתה, אלא רק הפטרו של החייב, הוא זה שיכול היה לאיין תביעות חוב; ואף כאן, דובר על תביעות חוב במעמד של נשיה רגילה. יוצא, כי במלוא הכבוד הראוי, לא עלה בידי הנאמן להוכיח כי החיוב הבסיסי לטובת הנושה המובטח התאיין. אלא, לכל היותר, הוכחו נסיבות אשר יתכן והיה בכוחן להפעיל – אף לולא האיחור בהגשת תביעת החוב – את תקנה 90 לתקנות פשיטת הרגל. תקנה זו מונעת מהנושה המובטח אשר לא פעל לפי הוראות הפקודה מלתבוע את יתרת החוב במסגרת הוכחת חוב, אולם אף היא אינה מפקיעה את עצם הנשיה המובטחת ואת יכולתו של בעליה לממש את הנכס המשועבד לטובת פרעון חובו. כל זאת, כמובן, בכפוף לעמידה בתנאיה של הפסיקה בפש"ר 466/93 גרבש נ' שלף.המסקנה היא, כי אף אם נפלו פגמים בהתנהלות הנושה המובטח – ואין ספק כי ראוי היה, לו הקדים להגיש בקשה להמשך הליכי מימוש בהתאם לתנאי פש"ר 466/93, ולא מחכה עד שהנאמן יגיש נגדו תחילה בקשה למתן הוראות – הרי אין בהם בכדי לאיין את זכותו לממש את הנכס.זאת ועוד; בנסיבות המקרה, לא טען הנאמן, קל וחומר לא הוכיח כי עצם המחיר בו נמכרה הדירה היה נמוך יחסית לשוויה האמיתי, באורח המחשיד את הנושה המובטח במכר חפוז מדי הנגוע בזלזול בוטה בחובת הזהירות המוטלת עליו כלפי נושיו האחרים של החייב. סוף דבר; דין בקשתו של הנאמן להדחות. בנסיבות המקרה, נוכח הפגמים שנפלו אף בהתנהלות הנושה המובטח, הרי שחרף תוצאה זו אליה הגעתי, מצאתי לנכון שלא לפסוק לטובתו הוצאות; אי לכך, ישא כל צד בהוצאותיו.

ניתנה היום, כ"ו אלול תשע"ג, 01 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: